בשבוע שעבר הגישו כ־280 תושבים, יחד עם חברת מועצת העיר תמר זוסמן, התנגדות לתכנית מספר 102-1507284 ברמת בית שמש ד׳. התכנית מבקשת לבצע מה שמכונה ״הצרחת שטחים״ - שינוי בייעודי הקרקע בין שני מגרשים, כך שבשטח מסוים בפארק הרובעי תתאפשר בנייה של מבני ציבור.

לטענת המתנגדים, מאחורי מה שנראה על הנייר כהחלפה מאוזנת של שטחים מסתתרת פגיעה ממשית בשטח הפתוח של הפארק. מעבר לתכנית הספציפית, הם מעלים שאלות רחבות יותר בנוגע למדיניות התכנון בעיר: כיצד ניתן לספק את צורכי הציבור במבני ציבור, בלי לצמצם בהדרגה את השטחים הירוקים ואת המקומות הפתוחים העומדים לרשות התושבים?

מה כוללת התכנית?

על פי פרטי התכנית, במגרש 834 מבוקש לגרוע כ־1,700 מ״ר מתוך הפארק הרובעי ולאפשר בנייה של כ־6,800 מ״ר למבני ציבור.

מנגד, מגרש 519 מוצג כשטח החלופי במסגרת ההצרחה. אלא שלטענת המתנגדים, השטח הזה כבר משמש בפועל את הציבור כמגרש משחקים, לצד בית ספר ומגרשי ספורט.

לכן, לטענתם, אין מדובר בהכרח ביצירת שטח ציבורי פתוח חדש. מצד אחד, נגרע שטח מתוך הפארק ומותרת בו בנייה; מצד שני, מוצג שטח שכבר משמש את התושבים כ״תמורה״. כך, לדבריהם, האיזון עשוי להיראות תקין על הנייר, אך לא בהכרח במציאות בשטח.

המתנגדים: השאלה היא מה הציבור מקבל בפועל

עו״ד שחר פטל, המייצג יחד עם עו״ד יואב אינגבר את מאות המתנגדים, מסביר כי הבעיה אינה בהכרח בעצם השימוש במנגנון של הצרחת שטחים, אלא באופן שבו הוא מיושם במקרה הנוכחי.

לדבריו, השטח המוצג כחלופה כבר משמש את הציבור, בעוד שמהצד השני נגרע שטח מתוך לב הפארק ומותרת בו בנייה. משום כך, לטענת המתנגדים, יש לבחון לא רק את מספר המטרים בכל אחד מהמגרשים על גבי התכנית, אלא גם את המשמעות המעשית של השינוי עבור התושבים.

בהתנגדות נטען כי אותרו תכניות נוספות בבית שמש שבהן נעשה שימוש במנגנון דומה של ״הצרחת שטחים״. המתנגדים מדגישים כי הם אינם טוענים שעצם המנגנון פסול, אלא שיש לבדוק האם נוצר דפוס שבו שטחים פתוחים וציבוריים הופכים בהדרגה למקור קרקע לבנייה.

תמר זוסמן: ״אי אפשר להמשיך לאשר בנייה ואז להשלים את החסר על חשבון הפארקים״

חברת מועצת העיר תמר זוסמן, שהצטרפה להתנגדות, התייחסה לצורך במבני ציבור לצד השמירה על השטחים הפתוחים.

״הצורך במבני ציבור אמיתי, אבל אי אפשר להמשיך לאשר עוד ועוד בנייה, ורק לאחר מכן להשלים את מה שחסר באמצעות גריעה מהפארקים ומהשטחים הפתוחים. את המענה הציבורי צריך לדרוש כבר במסגרת הפרויקטים החדשים וכתנאי לאישורם. אם השטח שמציגים כתמורה כבר משמש היום את הציבור, לא קיבלנו פארק חדש. צריך לבדוק לא רק כמה מטרים יש בכל צד על הנייר, אלא מה הציבור באמת מקבל ומה הוא מאבד״.

שאלות על מדיניות התכנון לטווח הארוך

המתנגדים מציינים כי לסוגיה חשיבות מיוחדת לנוכח החלטה שהתקבלה לאחרונה בוועדה המחוזית בתכנית אחרת ברמת בית שמש ד׳. באותה תכנית ניתן, לטענתם, משקל לשמירה על רצף השטחים הפתוחים ונמנע בינוי במספר מתחמים.

לדבריהם, ההחלטה ממחישה את החשיבות של בחינת ההשלכות הרחבות של כל תכנית, ולא רק את האיזון הנקודתי בין מגרשים. הם סבורים כי יש לבחון האם התכנית הנוכחית מצויה בסמכות הוועדה המקומית, ומה תהיה השפעתה המצטברת על השטחים הפתוחים בעיר.

״אנחנו, כחברי מועצת העיר וכחברי הוועדה, נדרשים להיות שומרי הסף של האינטרס הציבורי. שטח ירוק שנגרע היום קשה מאוד להשיב מחר. תפקידנו אינו להסתכל רק על התכנית שמונחת היום על השולחן, אלא לשאול איך ההחלטות שאנחנו מקבלים היום ישפיעו על בית שמש בעוד חמש, עשר ועשרים שנה״, אמרה זוסמן.

תגובת העירייה

מעיריית בית שמש נמסר: ״הנושא נקבע לדיון בוועדת המשנה לתכנון ובנייה, שם ייבחנו הטענות לעומק. חזקה על הוועדה כי תדון ותקח בחשבון את מלוא השיקולים״.

הדיון הצפוי בוועדת המשנה לתכנון ובנייה נועד לבחון את הטענות שהועלו במסגרת ההתנגדות. עד אז, המחלוקת נוגעת לשאלה מרכזית בתכנון העירוני: כיצד ניתן לתת מענה לצורך במבני ציבור, תוך שמירה על השטחים הפתוחים ועל איכות החיים של תושבי רמת בית שמש ד׳.