שתף את הפוסט:
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה את נתוני השכר והתעסוקה החדשים. לפי הדוח, השכר הממוצע למשרת שכיר בישראל עומד כעת על 14,277 שקלים ברוטו בחודש.
העלייה הזו נשמעת מעודדת, אך מבט ממוקד על הנתונים של בית שמש מציג תמונה מורכבת. מצד אחד, העיר רושמת נתוני תעסוקה גבוהים במיוחד, אך מצד שני, מאפייני החיים בעיר הופכים את ההתמודדות עם יוקר המחיה למאתגרת.
אם אחוזי התעסוקה כה גבוהים, מדוע מדד הרווחה הכלכלי של העיר (המדד הסוציו-אקונומי) עדיין נמוך משמעותית מהממוצע? הלמ"ס מצביעה על שתי סיבות מרכזיות:
סוג המקצועות: חלק גדול מתושבי העיר מועסקים בתחומי החינוך, המסחר, הרווחה והשירותים. אלו ענפים שרמת השכר בהם נמוכה יותר בהשוואה לענפים כמו הייטק או פיננסים, שמושכים את הממוצע הארצי כלפי מעלה.
גודל המשפחה: המשפחה הבית-שמשית היא גדולה יחסית. ממוצע הנפשות למשפחה בעיר עומד על 5.06 (מול ממוצע ארצי של 3.71). כאשר מחלקים את ההכנסה המשפחתית למספר גדול יותר של נפשות, המדד הכלכלי הרשמי של העיר יורד.
סל הצריכה המשפחתי: בגלל מספר הנפשות הממוצע בעיר, כל התייקרות של מוצרי יסוד, מזון ומוצרי חינוך מורגשת בכל בית בעוצמה גבוהה יותר מאשר במשפחה קטנה במרכז.
הוצאות הנסיעה לעבודה: מאחר שבתוך בית שמש עדיין אין מספיק מקומות תעסוקה בשכר גבוה, תושבים רבים נאלצים לנסוע מדי יום לירושלים או לגוש דן. המשמעות היא הוצאה קבועה וכבדה על דלק, החזקת רכב או תחבורה ציבורית.
הקמת אזורי התעשייה החדשים והרחבת הקיימים (כמו אזור התעשייה "לביא") הם הצעד הקריטי ביותר. הבאת חברות גדולות ומשרדים ממשלתיים אל תוך העיר תאפשר לתושבים להרוויח שכר גבוה יותר, ותחסוך להם את שעות הנסיעה המתישות בפקקים בכל בוקר.
חפש עוד
עלינו
לדעת ראשונים
הוסף רישום
רשתות חברתיות