אם אתם רואים ג'וק ומיד מחפשים איך להתרחק ממנו, אולי בפעם הבאה תסתכלו עליו קצת אחרת. חוקרים באוסטרליה פיתחו מערכת שמאפשרת להפוך תיקנים ל"סייבורגים" - שילוב של חרק חי וטכנולוגיה - ולשלוט בתנועה שלהם מרחוק.

הרעיון נשמע כמו מדע בדיוני, אבל המחקר אמיתי. החוקרים מאוניברסיטת קווינסלנד ומאוניברסיטת ניו סאות' ויילס פיתחו מערכת בשם Paraborg, שמאפשרת לחבר לתיקנים ציוד קטן כמו מצלמה או מערכת הזרקה.

המטרה: להשתמש בהם בעתיד במשימות חילוץ, במיוחד במקומות צרים ומסוכנים שאליהם בני אדם ורובוטים מתקשים להגיע.

למה דווקא ג'וקים?

החוקרים בחרו בתיקן החופר הענק מצפון קווינסלנד, שיכול להגיע לאורך של כ-8.5 ס"מ.

לתיקן הזה יש כמה יתרונות שהופכים אותו למעניין במיוחד. הוא חזק, מסוגל לעבור במקומות צרים, יכול לטפס ולהתחמק ממכשולים, והוא לא צריך מנוע או סוללה כדי להזיז את הגוף שלו.

במקום לבנות רובוט קטן שצריך להפעיל את כל מערכות התנועה שלו באמצעות סוללה, החוקרים משתמשים בתיקן עצמו כדי לבצע את התנועה.

על גבו של התיקן ניתן להרכיב "תרמיל" קטן עם ציוד אלקטרוני.

איך גורמים לג'וק ללכת לכיוון הרצוי?

כאן נכנסת הטכנולוגיה.

החוקרים משתילים בתיקן אלקטרודות זעירות, שמחוברות למערכת האלקטרונית שעל גבו. באמצעות אותות חשמליים אפשר להשפיע על התנועה שלו ולכוון אותו ימינה, שמאלה או קדימה.

התיקן עובר את תהליך ההשתלה כשהוא מורדם, ולאחר מכן ניתן לשלוט בתנועתו מרחוק.

בחלק מהניסויים הותקנה עליו מצלמה קטנה, שיכולה לספק למפעיל תמונה של הסביבה בזמן שהתיקן מתקדם.

כך, במקום לשלוח אדם לתוך מקום מסוכן או צר, ניתן יהיה בעתיד לשלוח לשם תיקן קטן עם מצלמה.

והחלק המפתיע: גם הזרקה רפואית

החוקרים לא הסתפקו במצלמה.

הם פיתחו גם מערכת הזרקה זעירה שניתן לחבר לתיקן. הרעיון הוא שהתיקן יגיע עד לנקודה שבה נמצא אדם שנפגע, ואז מערכת ההזרקה תוכל לספק טיפול ראשוני.

בניסוי, כאשר התיקן כבר היה במרחק של עד 15 ס"מ מהמטרה, מערכת ההזרקה הצליחה לפעול בהצלחה בכ-95% מהמקרים.

כאשר החוקרים בדקו את כל התהליך - ניווט אל היעד, התמקמות וביצוע ההזרקה - שיעור ההצלחה עמד על כ-72%.

חשוב להדגיש: הניסויים עדיין נעשו בתנאי מעבדה ולא על אנשים. מדובר בשלב של פיתוח והוכחת היתכנות, ולא בטכנולוגיה שכבר משמשת צוותי הצלה.

איך זה יכול לעזור באסון?

דמיינו בניין שקורס בעקבות רעידת אדמה. אנשים עלולים להילכד מתחת להריסות, במקומות שבהם קשה מאוד להגיע אליהם.

צוותי החילוץ יכולים להתחיל בחיפוש, אבל לפעמים לוקח זמן עד שמצליחים להגיע לאדם הלכוד.

בעתיד, תיקן עם מצלמה יכול להיכנס דרך פתחים קטנים ולחפש סימנים לאנשים שנלכדו.

אם נמצא אדם שזקוק לעזרה, תיקן אחר שמצויד במערכת רפואית יוכל להגיע אליו ולספק טיפול ראשוני, תחת שליטה של צוות מקצועי.

הרעיון יכול להתאים גם למקומות אחרים שקשה להגיע אליהם, כמו חללים צרים, אזורים מסוכנים או מבנים שעדיין אינם בטוחים לכניסה.

בעתיד: נחיל של תיקנים

החוקרים כבר חושבים מעבר לתיקן אחד.

אחת האפשרויות העתידיות היא להשתמש בקבוצה של תיקנים, כאשר כל אחד מהם יבצע משימה אחרת.

חלק מהתיקנים יוכלו לשאת מצלמות ולחפש אנשים, ואחרים יוכלו לשאת ציוד רפואי או חיישנים.

במקום לשלוח רובוט אחד גדול שמנסה לעשות הכול, ניתן יהיה להשתמש בקבוצה של חרקים קטנים שכל אחד מהם מבצע פעולה מסוימת.

עדיין רחוקים משימוש אמיתי

למרות התוצאות המעניינות, הדרך לשימוש אמיתי עדיין ארוכה.

החוקרים יצטרכו לבדוק כיצד המערכת תעבוד בתוך הריסות אמיתיות, האם ניתן יהיה לשמור על קשר עם התיקנים בסביבה מורכבת, ועד כמה אפשר יהיה לשלוט בהם בצורה מדויקת.

גם מערכת ההזרקה תצטרך לעבור פיתוח ובדיקות נוספות לפני שניתן יהיה לחשוב על שימוש רפואי בבני אדם.

החוקרים מעריכים כי אם הפיתוח ימשיך להתקדם, ייתכן שבעוד כמה שנים ניתן יהיה לראות חרקים סיבורגיים משתתפים במשימות חילוץ.

אז בפעם הבאה שאתם רואים ג'וק בבית, הוא כנראה עדיין רק ג'וק.

אבל במעבדות באוסטרליה, החוקרים כבר מנסים להפוך את החרק שרובנו מעדיפים למחוץ - לכלי שיום אחד אולי יעזור להציל חיים.